איך נולדת "הפרעת קשב"

התלמיד לא ממש הבין (בגן, אגב, אלו אותם חוקים. הילד לא הבין כי הוא לא שמע, בגלל בעיה או ליקוי באחד מחושיו או בגלל עודף מרץ שלא מתועל נכון). הגננת/המורה ממשיכה לדבר והתלמיד מאבד קשב בגלל מילה לא מובנת אחת !   לקראות סוף ההרצאה זה קורה כמעט לכולם, הערפול מצטבר. הדבר בולט כאשר ילד מפסיד חומר לימוד בגלל היעדרות. רוב התלמידים מתביישים לשאול כשהם לא מבינים כדי לא להיראות טיפשים. והם נשארים בחוסר ידע כי אם הם כבר העזו לשאול - הכיתה מראה מורת רוח כשהם לא מבינים אחרי ההסבר הראשון, וזה הרי קורה שלא מבינים גם אחרי הסבר עשירי, בגלל כשל בתקשורת. התוצאה: החומר הופך לא מובן ומשעמם ואין חשק להתאמץ ולהכין שיעורי בית (כמובן שישנם גורמים מהותיים נוספים לכך שאין חשק להכין שיעורי בית בעיקר בגלל האופן בו החומר מועבר). התלמיד לא קשוב ולכן מפטפט ומפריע, מה שמגדיל עוד יותר את חוסר הקליטה של החומר הנלמד. והנה הטוויסט - תחשבו על זה רגע, אם הילד הוא באמת "חסר קשב", איך זה שהוא יושב במשך שעות מול המחשב והטלוויזיה ? זה לא נראה לכם מוזר שרק בבית הספר ורק במקצועות שהוא חלש בהם מתגלה בעיית "חוסר הקשב" ? ואם תשאלו אותי, הבעיה היא בכלל לא בתלמיד אלא בשיטה הנורא נורא נורא משעממת שבה אנו לומדים היום. הדבר דומה יותר לפיטום בקר מאשר בניית דור חדש. חז"ל אמרו : "חנוך לנער על פי דרכו" הקבלה מלמדת אותנו שחינוך טוב הוא הענקת סביבה לימודית המונעת ע"י גירויים. חבל שעם ישראל שמחזיק בכל החוכמות הנהדרות הללו לא יכול להביא עצמו להשתמש בהם.